בבקשה תפטרו אותי מדייטים בגיל חמישים (טוב, חמישים פלוס)
450 שקל/שעה שילמתי למתקשרת שלי כדי שתתרכז טוב טוב ותגיד לי (שוב), שהיא לא רואה זוגיות בשבילי בחצי שנה הקרובה.
למרות התחזית הפסימית, אני מחליטה לצאת כנגד כל הסיכויים למסע איתור מועמדים לזוגיות, כי מה זה השטויות האלה מתקשרת? אני מחליטה עלי.
וכך יצא שהחלטתי. החלטתי לזרוק את עצמי לזירה האינטרנטית, נטולת כל ניסיון או ידע מקדים, מצוידת בנחישות בלבד, כי כמה מורכב זה יכול להיות כל הסיפור הזה.
החלטתי שאני מביסה את ששת חודשי הבצורת ומתקשרת אותי מחדש אותי בזוגיות מתוקשרת, אם לא למעני אז לטובת ההורמונים המשתוללים שלי.
מבצע ‘חמישים פלוס’ יוצא לדרך:
גילעד, 37, זכרון יעקב, פרוד.
מה עושה?
חמוד, אתה קצת צעיר לי, וקצת בקשר מקביל הייתי אומרת.
אני בעניין של מבוגרות (מבוגרות?! חצוף) ותיכף מתגרש.
אני לא בעניין של צעירים לא פנויים (באמת שלא בא לי לטפל בילדים שלך, ולך בטח שאין מספיק כסף לקנות לי קרם פנים אנטי אייג’ינג).
יובל, 47, רמת השרון, אלמן.
בואי תזרמי איתי רגע, אני שואל את עונה, ככה בלי לחשוב:
קמפינג/ בית מלון
בירה/ יין
ים/ בריכה
לירוק/לבלוע
מה את לובשת? שלחי תמונה, רוצה לראות את הפנטזיה שלי?
מותק, מה נסגר איתך, לא זורמת, לא בולעת, לא רוצה לראות, ולא לובשת!
קופידון, 49, ירושלים, גרוש.
היי, נראה טוב, מעוניין להכיר.
נראה טוב- אתה לא.
רינו, 63, יגור, נשוי.
מחפש בחורה נאה, איכותית, לא מרובעת, ובעלת רצון לחוות.
אתה אמיתי? אולי התבלבת באתר ואתה מחפש פלזמה חדשה? או שמשהו בסטטוס שלך לא מובן לך עד הסוף.
מבצע ‘חמישים פלוס’ מוכרז ככישלון. שבועיים בשטח, חשופה לתכתובות לא צפויות או לא ברורות או לא לגילי. גוררת את שאריות כבודי, וחוזרת לנקודת ההתחלה.
באתי בטוב, באמת. לא יכולת לתקשר לי זמן קיפאון קצר יותר? נגיד שלושה חודשים? ולא, זה לא מרגיע אותי לחשוב שהזמן הוא לא באמת ליניארי ושהקוסנפט הזה בסופו של דבר קונספירציה אחת גדולה. לכי תסבירי את זה לתרכובת ההורמונים החדשה שלי שמפריעה לי לישון בלילה, ולקמט שמתחיל להתמקם לו בקצה עין ימין , ולזה שמצטרף אליו תיכף בחיוך הבא. והחשוב מכל, הישבן שלי שמיום ללילה הולך ומשטתח גם הוא.
ואני? בינתיים משטחת לי על הספה וקוראת ספר טוב. כי עד שהוא יגיע, המיוחל שלי, נראה שאוכל לעשות עליו רושם רק עם ידע כללי.
בדרך לקניות חושבת שאולי היא תקשרה אותי לא רע בכלל, כי מה הסיכויים שאפגוש את הנפש התאומה שלי בסופר, שזה המכסימום יציאה שלי מהבית, ועם המזל שלי, בטוח שגם לחם וחלב הוא מזמין בטלפון.
עמדתי ליד מדף הלחמניות הטריות מתלבטת באיזו מהן הכי מתחשק לי לתת ביס, ואז החלטתי. החלטתי שאני מחליטה עלי, מחליטה שלא בא לי לבחור חיים מתוך קטלוג של גברים אבודים. שמחפשים אולי את האחת שלהם, אולי תיקון למי שהייתה שם קודם, ואולי סתם זיון מזדמן.
ואם נודה על האמת, מה שהכי מתחשק לי זה להיות שייכת למעגל האנשים אליו אני שייכת,
האנשים שהם כבר חלק ממי שאני, מבלי שאצטרך לסקרן אותם בתשובה מקורית לשאלה: מה אני אקח איתי לאי בודד, זה לא ממש מעניין אותם, ובטח שלא אותי.
הם מכירים אותי, ויודעים שאני היא החתיכה החסרה.
אוקטובר, 2018