אצל השכנים העירקים מקומה שלישית תמיד היה חם בחורף, אמא שלי הסבירה שזה כי אבא שלהם עובד בחברת חשמל.
כשניסיתי להבין איך זה קשור, אמרה שכבר אין לה כוח יותר ושלחה אותי לקנות פח נפט מהעגלון שבדיוק עבר ברחוב.
ירדתי לרחוב בריצה, וחזרתי מחבקת את הפח אל הגוף וסוגרת את כף היד על העודף. כי חשבתי שככה בטח יהיה לה יותר כוח, ולנו קצת יותר חם.
יד ביד גררנו אחותי ואני את התנור אל חדר המדרגות, ניצוצות ריצדו, להבות התפתלו, עשן של אלף לילה ולילה פילס לו דרך והשתחרר אל חרך האור.
בוער בלהט החזרנו את תנור הפתילייה אל מרכז הסלון, וישבנו צמוד צמוד, מסריחות ושמחות.
בוקר שישי בשכונת הדר, שלמה מספר לי תוך שהוא מודד, מחשב וממסגר זכרונות, שמה הטעם, גם ככה אין לו למי להוריש את המקצוע ומסגרות זה כבר לא אין.
מקשיבה לו וחושבת שאיזה מזל שאבא שלי לא עבד בחברת חשמל כי ריח מדורה, זה כל הטעם.