ילדה עם סרט וצמה בפיאט 400 אדומה, דהויה משהו, עולה בכביש עפר פתלתל. עוד בימים שמעקות בטיחות לא נחשבו נחוצים. במצוקי ההר המוביל אל פקיעין. הכי טרק בהימלאיה שיכולתי לדמיין…אז.
אישה אדמונית, במכונית סופר אוטונומית אולטרה מתכווננת, מגיעה אל הכפר, אותו כפר. הדרך מוכרת, דרך חיים. הכי בית שיכולתי לדמיין, שלושים שנה אחרי.
בפקיעין היפה, סבתא ג’מילה גרה בשכנות טובה עם מרגלית זינאתי. פעמוני הכנסייה מתואמים עם תפילות המואזין, וככה בלי הרבה יחצנות, הכל זורם פה בנחת. אפילו הקפה.