ברונזה אטלס במידטאון מנהטן

בכל פעם שחלפתי על פני ברונזה אטלס במידטאון מנהטן, ממש התחשק לי להניח בצד את שקיות הלולולמון, ולשים יד.
כי עם כל הכבוד למסת השרירים המוחצנים של הטיטאן ההורס הזה, ויש כבוד. נראה לי לא פשוט לסחוב חתיכת כדור כזה טוונטי-פור-סבן.
עומדת בפתח המערה בה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי, עם בנו, במשך 13 שנה, ניזונים מעץ החרוב הסמוך, וחושבת, גיבור.
היה או לא היה פחות מעניין, מיתוס אחרי הכל. השיעור הוא החשוב.
נניח משהו כמו: אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה.
ת’חלס 13 דקות בחושך הזה ואני שולפת את האבחון שאין לי על הפרעות קשב רק כדי שמישהו יציל אותי מהסיטואציה.
אז מיתוס אחד לקח אותי אסוציאטיבית לשני. וכן, יש מצב שזה הגעגועים לשדרה החמישית…